היסטוריה קצרה של מהומות סטונוול

ההיסטוריה של תנועת זכויות ההומואים ניתן לייחס את פונדק סטונוול בניו יורק גריניץ ‘וילג’, אשר נחשב על ידי רבים להיות ההשקה של הומוסקסואל מודרני, לסבית, ביסקסואלים וטרנסגנד התנועה. היסטוריה קצרה זו של מהומות סטונוול בוחנת את חרדתם של הצעירים של LGBT ואת המלכודת המשטרתית שהובילה למהומות ולפעילות המוקדמת והצעדות שהתרחשו ברחבי הארץ.

המרד סטונוול של 1969 נחשב נרחב תחילת התנועה המודרנית LGBT הזכויות. ששת ימי המהומות החלו בתוך מלון “סנטונוול אין” בשכונת גריניץ’-וילג’ של ניו-יורק והיו נקודת שבירה של שנים של מתיחות בין שוטרים לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג’נדרים ברחוב והולכי רגל.

האקלים החברתי בשנות השישים

שנות ה -60 היו חממה לנושאי זכויות אדם וזכויות אזרח בארה”ב. המתחים מבושלים כאשר האוכלוסייה התעייפה מהמעורבות האמריקנית בווייטנאם. הדינמיקה של הגזע התבססה על המשך הפרת זכויותיהם של אפריקאים אמריקנים, ובעייתה את עלייתם של הפנתרים השחורים וקריאות של לואי פארחאן וד”ר קינג לעמוד בפני אפליה וחוסר כוח. אנשים לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג’נדרים גברו יותר ויותר סובלנות מהמשך הטרדות ומעצרים מצד המשטרה.

אנשי הלהט”ב היו כפופים לחוקים אזרחיים שהכריזו על מעשי סדום, ובניו יורק איפשרו לסורגים לסרב לשירות לפטרונים של הלהט”ב.

מעצרים, הטרדות ומקרים של השתלטות על שוטרים היו תכופות. חוקים אזרחיים חיזקו את מעשיהם. המפעלים מצוטטים לעתים קרובות בסעיף 106, סעיף 6 של חוק העונשין של מדינת ניו יורק לסרב לשירות פטרונים קוויריים. הקוד חסמו את המקום מהפיכתם ל”בתים מפריעים “. רבים, כולל בתי המשפט, ראו בהומוסקסואלים הפרעה.

במפעלים שבהם הוגשו פטרונים של להט”ב, הם לא יכלו לגעת זה בזה כשהם רקדו. סעיף 722, סעיף 8 של חוק העונשין של מדינת ניו יורק עשה אותו עבירה “לגייס אנשים לצורך ביצוע פשע נגד הטבע.” שוב נטען כי הומוסקסואליות היא פעולה נגד הטבע. פטרונים קוויריים נכבשו לעתים קרובות על ידי שוטרי בגדים פשוטים שהתחזו לפטרונים רגילים. אנשים טרנסג’נדרים נעצרו בגלוי ברחובות.

המרד של סטונוול 

אחד הממסדים שבו מצאו לקוחותיה של LGBT מקלט היה מלון Stonewall. בר-שולם שילם כיסוי של 3 דולר כדי להיכנס ולחתום על מרשם, לעתים קרובות עם שם בדוי או הומוריסטי. ניהול בר היה לעתים קרובות התהפך כאשר מחוז המשטרה המקומית תכנן פשיטה על הבר היה להזהיר לקוחות LGBT על ידי הדלקת את האורות.

אבל בבוקר ה- 28 ביוני 1969, במקום הפיקוד הרגיל, פשט המחוז הראשון של ניו יורק על הבר. מלכות הדראג וצעירות הרחוב נאבקו. היו דיווחים על עקבים, בקבוקים, מטבעות, לבנים ופסולת שהושלכו. ההמולה נשפכה לרחובות ועוד נערי רחוב מוזרים הצטרפו למרד. ככל שהתפשטה המילה, הצטרפו יותר אנשים מה- LGBT משכונות סמוכות להתפרעות.

המרד נמשך שישה ימים וסימן את תחילתה של התנועה המודרנית של LGBT.

מעט מאוד תמונות של מרד סטונוול נתפסו על ידי העיתונות או המשתתפים. קומץ נפוצו, כמו הדימויים האלה, והם לוכדים את האווירה לאחר פיזורם של אלפי פורעים. עם זאת, תמונות מעטים קיימים לציון תחילתו של המרד, אשר יזם על ידי טרנסג’נדרים וצעירים ברחוב.

מאלה שהיו שם 

במכתבו “אמא סטונוול וחולדות הזהב,”סטוניוול ותיק טומי לניגן שמידט מתאר את מי שהתחיל את התנועה המודרנית LGBT זכויות היום:

“זה לא היה מהומות סטודנטים של שנות ה -60, היו שם רחובות, לא היו מעונות יפים לשינה, לא היו קפטריות בית ספר לאוכל מסוים, לא היו הורים אמידים לשלוח אלינו צ’קים”. כבר היו לנו פצעים במלחמה שלנו “.

הפעילה הטרנסג’נדרית המאוחרת סילביה ריוורה, שבאותה תקופה, סיפרה את מחאתה למשטרה:

“כל השנים האלה טיפלת בנו כמו חרא י עכשיו זה התור שלנו י זה היה אחד הרגעים הגדולים בחיי”.

ארגוני זכויות גייסה מוקדמים 

גל חדש של ארגוני זכויות הומוסקסואליים הוקם לאחר סטונוול, כמו “חזית השחרור הגאה” (GLF), בתגובה למה שנחשב כמחאה לא יעילה ולא מאופקת יותר על ידי קבוצות כמו חברת מטאצ’ין ובנות של בילטיס.

בלילה השלישי למרד סטונוול, 37 גברים ונשים ייסדו את ה- GLF, ארגון קולני יותר נועז. זה היה ארגון ה- LGBT הראשון שהשתמש במילה “הומו” וחברים התאימו עצמם לקבוצות אחרות של זכויות אזרח, כמו הפנתרים השחורים וארגוני המלחמה. ה- GLF ארגן ריקודים והפגנות חד-מיניות, והוא עבד על נושאים הומוסקסואלים בקרב התנועות החברתיות של הפנתרים השחורים והארגונים הפופוליסטיים. הם האמינו כי יחד, הם “יכולים לעבוד כדי לבנות מחדש את החברה האמריקאית”.

ה- GLF קרא לאנשי LGBT לבוא “מהארון אל הרחובות”. לארגון לא היו חוקי עזר או הנהגה רשמית. תאים שנוצרו לאחר בניית מבנה החברה של מטאצ’ין נוצרו בכל רחבי הארץ. ה- GLF האמין כי הפטריארכיה והסקסיזם היו הסיבה העיקרית למחיקתם של אנשים בארה”ב. GLF גם האמינו כי ההתבוללות אינה התשובה וכי LGBT נאלץ לצאת לרחובות אם הם יזכו לזכויות. 

כמה מחברי ה- GLF נעשו מתוסכלים יותר ויותר עם ההתמקדות של הארגון במיליטריזם, גזענות וסקסיזם, כמו גם זכויות להט”ב. הם הקימו את ברית הפעילים הגאה ב -1970, שהתמקדה אך ורק בסוגיות הלהט”ב. מספר ארגונים אחרים של הלהט”ב נפרדו מ- GLF, כולל הארגון הפמיניסטי לסבית לבנדר אינס, לימים הפכו לסביות רדיקליות.

הפעילים הגייז הברית היה פעיל ביותר מ 1970 עד 1974. זה היה המטה שלה ברחוב ווסטר בשכונת גריניץ ‘וילג’ של ניו יורק.

ביתם, “בית האש”, נשרף על ידי מציתים בשנת 1974.

ה- GAA אימץ את האות היוונית הימנית למבדה (λ) כסמל שלה, המסמל “חילופי אנרגיה מלאים” או איזון ואחדות. הארגון מומס באוקטובר 1981 והיה מאוחר יותר להיות Act Up! GLF קיימה את הפגישה האחרונה שלה בשנת 1971.

מצעד הגאווה הראשון 

אחרי המהומות של סטונוול ב -1969, אנשים רבים מה- LGBT – גם אלה שלא היו עדים למרד – קיבלו השראה לתרום לסיבה. זכויות הומוסקסואליות נכנסו לאור הזרקורים הלאומי. אנשי הלהט”ב החלו להתארגן, למחות ולהגייס. יחד עם פרנק קאמני, קרייג רודוול, רנדי ויקר, ברברה גיטינגס, קיי לחוסן ורבים אחרים, אגודת מטאצ’ין נערכה לפני אולם העצמאות בפילדלפיה שנה אחרי המהומות של סטונוול. האירוע נקרא “התזכורת השנתית”. המחאה היתה שקטה ומאורגנת, למורת רוחו של קרייג רודוול. הוא הרגיש כי פרנק קאמני ושיטות המחאה השלוות של מטאצ’ין אינן מספקות.

רודוול חזר לניו-יורק וארגן את יום השחרור של רחוב כריסטופר. הצעדה, שהתקיימה ב -28 ביוני 1970, הייתה צעדת הגאווה הראשונה בארה”ב. היא מכרה 51 רחובות מרחוב כריסטופר לסנטרל פארק.

כיום, מצעדי הגאווה של LGBT מתקיימים מדי שנה במספר ערים ומדינות ברחבי העולם. חודש יוני נחשב באופן נרחב חודש הגאווה.

זכויות הומואים היום 

בשנים שחלפו מאז פרעות סטונוול, כותרות העולם מתמלאות בחדשות על התקדמותם של נושאים הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג’נדרים. פעילי גייז הוציאו את מחאותיהם מהרחובות לאוויר הווירטואלי, ושלחו מסרים נוספים ורחבים יותר. חוקים משתנים לאט כדי להבטיח הגנה שווה לכל הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג’נדרים. מספר ארגונים מקומיים, אזוריים ומקומיים של להט”ב, צמחו מתוך חברת מטאצ’ין, בנותיו של בילטיס, חזית השחרור הגאה וברית הגייז. הם מספקים שירותים הנעים בין אקטיביזם פוליטי לסיוע משפטי וכלכלי.

ארגונים אלה הצליחו לסייע למועמדים פוליטיים פתוחים רבים של LGBT, בני נוער של LGBT בבית הספר ובמכללה, משפחות שבראשותם LGBT, וכן נישואים חד-מיניים ומערכות יחסים. התקשורת הופכת יותר ויותר LGBT ידידותי, ואת הזמנים מתחילים להשתנות.

שלושים ושבע מדינות חוקרו נישואים חד מיניים החל מחודש יוני 2015, אם כי אימוץ מין זה עדיין אסור במדינות רבות. אל תשאל, אל תגיד ביטול החוק הפך החוק בשנת 2010, המאפשר הומואים ולסביות לשרת בגלוי בצבא. למרבה הצער, אנשים LBGT עדיין יכול להיות מפוטר רק בגלל היותו LGBT ב 28 מדינות. גייז, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג’נדרים בני שני עד שש פעמים ינסו להתאבד יותר מאשר בני נוער הטרוסקסואליים. האגדה של “הדולר הוורוד” נדחקה עם דיווחים על משפחות רבות שעמדו בראש העוני, וזוגות בני אותו המין ממשיכים להתמודד עם אתגרי ההגירה.

למרות הקשיים הרבים שאנו עומדים בפנינו כאנשי להט”ב, העבר היה אחד ההתקדמות והעתיד של שוויון הלהט”ב השתנה מן הבלתי סבירה לבלתי נמנע. ההתקדמות היא אכן אבולוציונית, ושוויון יכול ויהיה מושג כאשר כוח של פעילי הלהט”ב נמצא בשיא גבהים. 

המגוון בקהילת הלהט”ב ידוע כיום יותר משהיה כשהצעיר הראשון ברחוב טרנסג’נדרים זרק את הסטילטו שלה למשטרה מדכאת. המגוון הזה בין השורות של LGBT צריך להיות חגגו אם אנחנו נהיה קהילה אמיתית. אנחנו חייבים לייצג את קשת הקשת כולה, של אהבות ואידאלים שונים וגוונים, הקשורים בחוט צבעוני משותף.